פס"ד בעניין בוררות

רקע

1.         המשיבים 6-7 (להלן - המשקיעים), באמצעות החברות המשיבות 8-9 (להלן - החברות), עסקו בעסקי כריית יהלומים במדינת סיירה לאונה.

המשיב 1 (להלן - ולדמן) הלווה לחברות סכום כולל של 500,000 דולר (להלן - ההלוואה).

המשקיעים והמבקש ערבו להתחייבות החברות להחזרת ההלוואה (להלן - הערבות).

המשיבים 2-5 (להלן - עוה"ד) שותפים במשרד עורכי דין, אשר ייצג את הצדדים בשלבים שונים של העסקה והיה שותף בניסוח ההסכמים הקשורים לעסקה, בכללם כתב הערבות.

החברות לא השיבו את ההלוואה.

הליכים קודמים

2.         ולדמן תבע את המבקש, את המשקיעים ואת החברות, להשבת כספי ההלוואה.

            התביעה הוגשה בבית משפט זה בהליך של סדר דין מקוצר.

            הנתבעים באותה תביעה הגישו בקשת רשות להגן.

            בקשת הרשות להגן התבססה בעיקר על טענות של הטעיה ומצג שווא שעשו כלפיהם ולדמן ועורכי הדין בהחתמתם על כתב הערבות.

            בית המשפט שדן בבקשה (כב' השופטת ערקובי) דחה את הבקשה וחייב את הנתבעים לשלם לולדמן את הסכום הנתבע (למעט סכום קטן).

            הנתבעים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו.

3.         הדיון בערעור התקיים בפני כב' השופטת גרסטל, ובמהלכו הסכימו הצדדים לביטול פסק דינו של בית משפט השלום, ולהעברת כל הסכסוך שביניהם לבורר, בכפוף לכך שהמערערים יפקידו ערבות בנקאית בסך 250,000 דולר.

            ההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין (מיום 16.10.06, נספח ש27 לתובענה).

4.         מאחר ועורכי הדין שהוצעו תחילה לשמש כבוררים לא הסכימו לכך, שבו הצדדים לבית המשפט המחוזי והודיעו על מינויו של עו"ד ישראל לשם לבורר (להלן - הבורר).

            במהלך אותה ישיבה הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט כדלקמן:

"אין בכך כדי להוות ויתור של עו"ד שפירא (המבקש - י.א.)  על כל טענה מטענותיו לענין זכותו לעתור לביטול ההסכמה או כל הליך אחר.

            כל צד ישמור לעצמו כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו".